הונג קונג

פעם שנייה שאנחנו כאן.  הלם תרבות.  לעומת השקט של טאייואן גם בערים הגדולות כאן קקופוניה של הכל מהכל.  מכוניות, צפירות, דיבורים, מוזיקה, רמקולים בפתחי חנויות מכריזים על מבצעים, הזמנות, המצאות ומה לא.  צפוף כל כך ברחובות.  פעם ראשונה שהייתי כאן זה היה אחרי סין.  הרגשתי שהגעתי אל העתיד.  עכשיו מרגיש כמו עיר מודרנית רגילה.
משוטטים ברחובות, וגם כאן, כמו בטאייואן 7 eleven בכל קרן רחוב כמעט.
קניתי...קניתי...קניתי. ואקנה עוד.  נחמד.  בהחלט יכולתי להיות שייכת מהבחינה הזו לעשירון העליון,למעט חוסר חיבתי לפלצנות המותגית.
אז המלון.  הולידי אין.  חדר מרווח, בגב המלון כך שרעש הרחוב לא מגיע.  שתי מיטות ענק, מקרר, מיזוג, מקלחת בעלת זרם מצוין.  ארוחת הבוקר בעלת הצע מרשים של אוכל סיני ומערבי.  אפילו מעט ירקות יש.  והפירות, אח הפירות, תענוג.  אננס טרי טרי טעים.  אבטיח פריךומתוק

טאייואן

אז ככה.   המלון מגניב.  האוכל גם לא רע. הבירות דבש.  שוק הלילה מגניב.  מקדשים עד בלי די.
עזבנו את טאייפי, עלינו על הרכבת המהירה לצד השני של האי לעיר בשם קאושיאונג.  מלון מפואר ברמה מטורפת.  בחדר אמבטיה יש טלויזה קטנה לרובצים במים, ספסלון במקלחת שלא נתעייף.
עד שהגענו חשבתי שנמות כמה פעמים אני בדרך!.  הנהגת, נהגת שודים.  הגענו.
שלוש פעמים נכנסתי לחדר.  כל פעם שכחתי משהו אחר.
מזג האוויר ממשיך לחייך.  השמש גם.  הלחות נקרעת מצחוק.
נסענו במטרו לאגם כלשהו.  חשבנו קטן.  ענק.  כמובן שלא הקפנו את כולו.  חם, לח, עייפים, הרבה ללכת,.
קנינו לי מיץ מקנה סוכר.  איכס כמה מתוק ומגעיל.
חזרנו באוטובוס לתחנה המרכזית, ומשם לאאוטלט.  כמה פילצון, וזה מדהים כי אין בתי פאר.  אבל כנראה שיש הרבה עשירים.  כל המותגים על אמת, לא זיופים. מקס מארה, גוצי, פראדה ועוד ועוד ועוד.
קניתי סנדלים.  לא יודעת של מי, כרגע שלי.  עלינו על אוטובוס שלקח לו כמעט שעה להגיע לתחנה המרכזית,
חזרנו למלון, אני בדרך! נכנסנו לאיזה מסעדה, הזמנו על עיוור ויצא לא רע.  Hot pot. טעים.
בבוקר קמנו השכם, ומחדרינו המדהים שבקומה ה-38, עלינו לקומה 42 לארוחת בוקר.  מבחר מטורף כמעט מהכל.  בעיקר סיני שלא כל כך מתאים לי בבוקר.
מונית ושוב הרכבת המהירה בחזרה לטאייפיי, משם לשדה התעופה ולהונג קונג.
הרבה עליבות ראינו לצד מודרניזציה.
הרבה בודהיסטים.  כנסייה אחת קטנה מוצנעת ראינו.
בתי רכבת רבי קומות, שבמקום אחד ראיתי דרך המונית שהבניינים ממוספרים.
תלמידים רבים.  תלבושת אחידה אמיתית.  חצאיות, חולצות וג׳קט באותו צבע, כולל נעליים זהות ותיק זהה.  לבנים מכנסיים והשאר זהה.  אין פספוסים.  מליון תלבושות, אבל אין מזייפים.  אין חולצה בגוון אחר או טרנינג שונה.  יש כאלו, בנות בעיקר, שיש להן שני תיקים.  תיק אחד זהה לאחרות.  מדהים, ואצלינו בוכים על הבלים.  עולם אחר.
והכל נקי כל כך.  אין טיפת זוהמה על המדרכות והכבישים.
משאיות שיוצאות ממפעל, שוטפים להן את הגלגלים שלא ילכלכו.
השילוט ברור.
אנגלית.....לא הצד החזק שלהם, אבל ששים לעזור.
חשבנו שנוהגים כאן בצד ימין.  אז חשבנו, אבל בדיעבד אין בי חרטות על השינוי בתוכנית ועל הנסיעה בתחבורה המקומית.
הגענו לשדה התעופה בסיומו של מסע מפרך. עוד מעט נגיע להונג קונג.  הגענו.  השעה שש וחצי בערב כשהגענו למלון.
קריר, נעים.  המלון נראה אחלה, אבל לא מפואר כמו אלו שהיינו בהן.  הלם תרבות.  המוני אנשים, מכוניות, רעש, הודניקים שמנסים למכור זיופים שונים. 

היום השני בטאייפיי

קמנו ליום גשום.  כמובן שזה משנה חלק מה תוכניות, למשל לשוטט ברחובות, בגנים כי רטוב.  ממש רטוב.  לצערי לא ישנתי טוב אז אני עייפההה.  אבל מה חדש?  דודו ישן כהלכה, אז הוא יצטרך לתפקד בתור המבוגר האחראי.
נסענו לבקר במקדש בודהיסטי.  אח״כ הסתובבנו בשוק לילה מקורה, רק שהיה בוקר והרוב היה סגור.
משם נסענו לאנדרטה לזכרו של צאנג קאי צ׳ק.  עשינו צ׳ק ונסענו לקניון 101.  אמש היינו שם ואכלנו דים סאם.  הפעם הקדשנו את זמנינו לשיטוט בקניון.  מפונפן להחליא. כל המותגים ומעלה.  פראדה, ברייטלינג, ארמאני, ועוד ועוד מהאלפיון העליון.  האמת?  לא התרשמתי.  כלומר יפה, מעוצב וכדברי מצב האומה ״אבל....״
חזרנו למלון לתת מנוחה לרגל המנוע (ג׳ט לג).
ישנתי שעתיים, דודו שלוש וחצי.  מזל שיש אייפד.
נסענו לשוק הלילה של שילינג, שוטטנו.  אוהבת כאלו שווקים.  קנינו קול עוף בטעם קארי,נחמד וחרפרף, ואחר בטעם שום,  פיכס.  כלומר יחד אכלנו רול אחד.
חזרנו למלון מקלחת ולבר.   פחחחחח,נסגר בשעה 23:00.  חצינו את הכביש לאיזה וספרון, קנינו בירה מקומית ואנחנו בחדר שותים לרוויה.
הערב לא ירד גשם אז היה כיף יותר מאתמול.

היציאה לדרך

הגענו לשדה, התחלתי את החופשה בדיוטי פרי.  השקעתי קצת בעצמי.  קצת יותר מקצת, קצת בטף הקרויים ילדי ולהמתנה לטיסה.   עשר וחצי שעות.  לא נורא.  ישנתי, ראיתי שני סרטים, פילומנה והחלק השני של ההוביט.  המלצה, רק בקולנוע דברים כמו מפלתו של סמוג.  ישבנו דודו ואנוכי בדד בשורה של שלושה.  עבר.  הגענו להונג קונג, המתנה של שעתיים בערך, שעה וחצי באוויר ואנחנו בטאייפיי.  מונית למלון, מפואר, חגיגי, מדים, בל בוי בן הרבה עם כובע של קוף כמו בסרטים.  הורדתי את החבישה המעצבנת מהיד, עליתי על שרוול ויצאנו ללא זוכרת מה, שנקרא 101.  יש שם קניון עצום מימדים ומסעדת דים סאם.  יאמי ואשתו.  משם לשוק לילה.  גשם!! אינעל אבוק, מה גשם מה?? ולא מפסיק.  אז קנינו פירות, והגברת הוסיפה עוד no money. והוסיפה עוד, היה טעים.  היה רטוב.  היה נחמד.
חזרנו לחדר כי נמאס להתרטב, ולא ממש לחנו ציוד הולם, יעני נעליים מתאימות, מעיל הגיוני לי, לדודו יש, מטריות.  השקענו 13 ש״ח במטרייה, ושמנו הימור מתי תתפרק.
נקווה שמחר הזילעוף השמימי (גשם) יפסק.
החדר אחלה.  מיטה נהדרת.  מקלחת גם, ואפילו מושב האסלה מחומם.  ין לי מושג איך מכבים את זה , ההסברים קצת בסינית.
זהו.  עכשיו 23:40 זמן מקומי בארץ חמש שעות בפיגור אחרינו.
לילה טוב

עוד מעט נוסעים

לפני מזמן ראית את המירוץ למיליון.  כן, גם אני בבוהים.  והם היו בטאייפיי.  ממש מצא חן לי המקום והנופים שאמרתי לדודו ״ את זה אני רוצה״ וכך התחיל הרעיון של טאייואן.  אני זורקת רעיון ודודו מתחיל בביצוע.
ממחשבה על שבועיים בטאייואן, שהתגלו כעסק יקר, עברנו לחמישה ימי טאייואן ומשם להונג קונג ומקאו.
עוד מעט יוצאים לשדה התעופה.
מתחילה להתרגש.
גם חופש, גם חול, גם קניות.  כיףףף
המשך יבוא ואולי גם תמונות